רם פל סלולר סטוקמרקט בע"מ נ' וקנין

החלטה

בפני בקשה למינוי בורר, ולחלופין למינוי בורר חליף. המבקשת היא חברה פרטית העוסקת במסחר בינלאומי של מכשירי טלפון סלולאריים ועזריהם, ומכשירים אלקטרוניים נוספים. המשיב הועסק על ידי המבקשת מיום 23.1.00 ועד ליום 13.7.06.

בשבע השנים שחלפו מאז סיום העסקת המשיב התקיימו בין הצדדים הליכים משפטיים רבים, לרבות התדיינויות בבית הדין הארצי ובבית המשפט העליון. אסקור תחילה את ההליכים ואת שנקבע בהם, ולאחר מכן אעבור לדיון בבקשה המונחת בפני.

השתלשלות ההליכים

עם תחילת העסקת המשיב במבקשת, נחתם בין הצדדים שטר התחייבות, שכלל שני תנאים עיקריים: התחייבות של המשיב להימנע מלעסוק בענף הטלפונים הסלולאריים במשך 12 חודשים לאחר סיום עבודתו, והסכמה לפיה ככל שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, יוכרעו אלה על ידי מוסד בוררות מוסכם, שהוא בית הדין לצדק של העדה החרדית בבני ברק בראשות הרב קרליץ.

לאחר פיטוריו, החל המערער לעבוד בחברה מתחרה. לטענתו עשה זאת לאחר תום תקופת הצינון הקבועה בשטר ההתחייבות. המבקשת גרסה שהמשיב הפר את התחייבותו לפי השטר, ועל רקע זה פנתה לרב קרליץ בבקשה לקיים בוררות.

ביום 13.1.08 הגיש המשיב לבית דין זה בקשה לפסול את שטר ההתחייבות ולבטל את תניית הבוררות שנקבעה בו. ביום 14.7.08 נדחתה תביעתו (ע"ב 1642/08, מותב בראשות כב' הנשיאה עליה פוגל). המשיב ערער (ע"ע 334/08) לבית הדין הארצי. ביום 14.7.08 ניתן פסק דין שדחה את הערעור. יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין של הערעור שככל שלמערער טענות חדשות שטרם נידונו כנגד מותב בית הדין של הרב קרליץ, פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשה לפסילת הבורר. בהתאם, הגיש המשיב תביעה חדשה לבית דין זה (עב 9905/08), בה טען כי בידו ראיות חדשות לקיומם של קשרים חברתיים וכלכליים בין מר רמי פלר, בעל מניות המבקשת ונשיאה, לבין הרב קרליץ. ביום 31.5.09 נדחתה תביעתו השניה, גם כן על ידי מותב בראשות כב' הנשיאה עליה פוגל. המשיב ערער בשנית לבית הדין הארצי (עע 351/09).

ביום 25.2.10 קיבל בית הדין הארצי את ערעורו. בפסק הדין נקבע כי לא תתקיים בוררות בין הצדדים בפני בית הדין של הרב קרליץ. מבחינה אופרטיבית קבע בית הדין הארצי כדלקמן:

"טוב יעשו הצדדים אם יסכימו על בורר אחר שיפסוק בין הצדדים, שאינו קשור – לא במישרין ולא בעקיפין – במר פלר. ככל שלא תושג הסכמה בין הצדדים, יוכל כל צד לבקש מבית הדין למנות בורר חליף לפי סעיף 12 לחוק הבוררות, או לבקש לקבוע כי הסכסוך לא ידון בבוררות לפי סעיף 12(ב) לחוק".

במשך קרוב לשנתיים ימים, עד למועד הגשת הבקשה שבפני, שהוגשה ביום 14.2.12, לא פנה אף אחד מהצדדים לבית דין זה בבקשה למנות בורר חליף. המבקשת, שהיא זו שהייתה מעוניינת בבוררות מלכתחילה, העדיפה לעתור לבג"צ בבקשה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי (בג"ץ 3562/10). ביום 14.12.11 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין שדחה את העתירה.

כאמור, ביום 14.2.12 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, למינוי בורר ולחלופין למינוי בורר חלופי. המשיב הגיש התנגדות מפורטת בכתב. ביום 18.10.12 התקיים דיון מקדמי בבקשה. בתום דיון ארוך ניתנה על ידי החלטה כדלקמן:

"במהלך הדיון היום ביקש בית הדין לברר עם ב"כ המבקשת מהי המחלוקת המדוייקת אותה מבקשת המבקש להעביר לבוררות. באופן ספציפי נשאל ב"כ המבקשת האם יהי נכון להניח בפני בית הדין כתב תביעה שיפרט את הסעדים הנתבעים, בטרם תינתן החלטה בבקשה. תשובתו היתה שהוא זקוק לפרק זמן מסויים על מנת להיוועץ במרשתו, שכן כתב התביעה, ככל שיוגש כזה, ינוסח כנראה ע"י טוען רבני. לנוכח כל האמור, מתבקשת ב"כ המבקשת להודיע עד ליום 11.11.12 האם בדעתו להגיש לבית הדין את כתב התביעה, אם לאו. ככל שישיב בחיוב, עליו להגיש את כתב התביעה עד ליום 30.11.12. החלטה משלימה בדבר המשך ההליכים תינתן לאחר שתתקבל עמדת ב"כ המבקשת".

רק ביום 25.12.12 הגישה המבקשת "כתב בי דין הגודר את עיקרי הטענות אשר יטענו בפני בית דין לצדק לכשימונה כבורר". לאחר קבלת תגובה ותשובה לתגובה, התקיים ביום 11.3.13 דיון בבקשה, במהלכו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. בתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה עלי להכריע בבקשה.

טיעוני הצדדים

המבקשת טוענת שהיא אוחזת בידיה שטר בוררות תקף, ששתי ערכאות קבעו כי אין בו כל פסול ויש ליתן לו תוקף מלא, ועל כן דין בקשתה להתקבל. היא מוסיפה וטוענת כי התנגדותו של המשיב להתדיינות בפני בורר הינה בגדר "סירוב מתגלגל", כשפעם אחר פעם הוא מעלה טעמים כוזבים, שכל מטרתם להימנע מבירור הסכסוך עימה בבוררות, בניגוד מוחלט לשטר הבוררות שנחתם בין הצדדים. היא מוסיפה וטוענת שטענת המשיב שהסכמתו לבוררות היתה הסכמה לבורר ספציפי בלבד, נסתרת מניה וביה מלשון שטר הבוררות, וכי עולה בבירור שהצדדים הסכימו שבכל מקרה של מחלוקת ביניהם היא תתנהל בבוררות, ועל פי דין תורה. כמו כן היא טוענת שאין בסיס לטענת המשיב לפיה דין בקשתה להידחות בשל שיהוי בהגשתה.

המשיב פותח את טיעוניו בטענה כי אין כל בסיס לטענת המבקשת לפיה קיים בין הצדדים הסכם לפיו בכל מקרה בוררות ביניהם תתנהל על פי דין תורה. לשיטתו, הוא לא הסכים בשום שלב שהבוררות בין הצדדים תתנהל על פי דין תורה. המשיב מוסיף כי במהלך ההתדיינות בבית הדין הארצי הציעו שופטי המותב למבקשת כי תסכים למינוי בורר חליף, אך היא סירבה. בהמשך, לאחר שניתן פסק-דינו של בית הדין הארצי, לא נקטה המבקשת בכל מהלך למימוש הליך הבוררות בהתאם לקביעות שבהליך הבוררות. רק כמעט שנתיים מאוחר יותר, כשהתברר לה שהעתירה לבג"צ לא הועילה לה, "נזכרה" בקביעת בית הדין הארצי, וביקשה ליישמה. לטענת המשיב, המבקשת, במעשיה ובמחדליה, גילתה דעתה כי לא הייתה לה כל כוונה שהיא לפנות לבירור המחלוקת בפני בורר חליף, ועל כן דין טענתה הנוכחית בהקשר זה, שהוגשה באיחור רב העולה כדי שיהוי, להידחות.

דיון והכרעה

סעיף 12 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 מסדיר כדלקמן את נושא מינויו של "בורר חליף":

(א)  נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות.

(ב)  הועבר בורר מתפקידו, רשאי בית המשפט, במקום למנות בורר חליף, להחליט שהסכסוך שהוא נושא הבוררות לא יידון בבוררות, אם ראה טעם מיוחד לכך.